בן דבורה וישראל, נולד ביום י”א בתמוז תשט”ז (20.6.1956) בתל-אביב. זוהר התחיל את לימודיו בבית-הספר “הס” בתל-אביב. כשעברה משפחתו לחולון, הוא השלים שם את לימודיו היסודיים. לאחר מכן עבר זוהר לבית-הספר התיכון “קוגל”, וסיימו בגיל 17 במגמה ריאלית, כתלמיד הצעיר ביותר בכיתתו. הוא אהב היסטוריה וספרות, והרבה לקרוא בתחומי דעת רבים. זוהר היה חובב מוסיקה ושירה, ואהב לטייל ברחבי הארץ. הוא היה בעל אופי רגיש, חריף באורח מחשבתו ובעל חוש הומור. זוהר היה קשור מאוד למשפחתו.
זמן קצר אחרי מלחמת יום הכיפורים, בינואר 1974, התגייס זוהר לצה”ל ושירת בחיל-השריון. הוא עבר את אימוני הטירונות, והתקדם שלב אחר שלב. בנובמבר 1974, עבר זוהר קורס מפקדי טנק והועלה לדרגת רב”ט. בפברואר 1975, הוא עבר קורס מש”קי-טנק והועלה לדרגת סמל. הוא נשלח לקורס קציני אג”ם בשריון, השלימו ובפברואר 1976 הועלה לדרגת סג”ם. כעבור שנה אחת הועלה זוהר לדרגת סגן. חוות-הדעת של מפקדיו עליו הייתה: “הוא קצין יעיל מבחינת תפקודו המנהלתי ומבחינת תפקודו כמפקד בחיי היום-יום. הוא מתאמץ למלא תפקיד, אחראי, מקצועי”. חבריו ומפקדיו של זוהר סיפרו, שהוא היה מפקד מיוחד. מעבר לכל ההדרכה המקצועית, הוא ניסה להעביר לפקודיו את ערכיו ואמונתו. הייתה לו השקפה ברורה מהי ארץ-ישראל לעם ישראל ומהם תפקידי צה”ל בחיי העם.
חמש שנים שירת זוהר בצה”ל, מהן שנתיים בצבא הקבע. הוא השתחרר מן השירות בשנת 1979, והתחיל ללמוד בשקידה הנדסה באוניברסיטת תל-אביב. באפריל 1981 נשא אשה. במשך תקופת לימודיו הזכיר זוהר לא פעם כי הוא שוקל לחזור לשירות צבאי, כיוון שהוא מרגיש מחויבות להקדיש יותר מזמנו ומכישוריו לצה”ל. אך הוא לא הספיק לממש את תוכניותיו.
זמן קצר אחרי שהשלים את לימודיו באוניברסיטה, פרצה מלחמת שלום הגליל. זוהר נקרא לשירות מילואים. הוא יצא עם יחידתו לחזית בלבנון, והיה בחוד הכוח שלחם נגד צבא סוריה בבקעת הלבנון. על יחידתו הוטל להתקדם במהירות לעבר כביש ביירות-דמשק, וזוהר התקדם בראש מחלקתו עד איזור סולטן-יעקב.
אור ליום כ’ בסיוון תשמ”ב (11.6.1982), פגעו הכוחות הסורים בשני טנקים שהיו בתנועה. תחת לחץ הכוח הסורי נאלצו כוחות צה”ל לסגת, ושני הטנקים הפגועים נשארו בשטח האויב.
במשך יותר משנה וחצי נחשב זוהר כנעדר. בחודש תשרי תשמ”ד זיהו אותו אנשי הצלב האדום בסוריה ורק ביום א’ בתמוז תשמ”ד (1.7.1984), כאשר הוחלפו השבויים עם סוריה, הוחזר זוהר לארץ והובא למנוחות בבית-הקברות הצבאי בחולון. בן 26 שנים הוא היה במותו. הוא השאיר אחריו רעיה, הורים, אח ואחות. אחרי שהוטמן באדמת המולדת, הוא הועלה לדרגת סרן.
שר הביטחון משה ארנס כתב עליו במכתב תנחומים למשפחתו: “סרן זוהר ליפשיץ נתן את חייו למען מולדתו. הוא היה חייל אמיץ, מפקד מעולה וחבר למופת”.
(דף זה הוא חלק ממפעל ההנצחה הממלכתי ‘יזכור’, שנערך ע’י משרד הביטחון)