טוראי – ברלוביץ, יחזקאל (חצי)
ברלוביץ, יחזקאל (חצי) בן פייגה ונתן, נולד ביום ה’ באייר תרע”ח (17.4.1918) בעיר יוהנסבורג, דרום-אפריקה. בן בכור למשפחה דתית ברוכה בשתי בנות ושישה בנים. הוא נתחנך ברוח המסורת וכל חייו המשיך בדרך זו. לאחר שסיים בית-ספר תיכון למסחר כתלמיד חרוץ עבד בפנקסנות. בגיל צעיר הצטרף לחוג הנוער של “הפועל המזרחי” וכשבגר נבחר למוסדותיה העליונים של התנועה. באוקטובר 1944 עלה ארצה כאחד מראשוני החלוצים של התנועה מדרום-אפריקה והצטרף לקבוצת אברהם בכפר עציון. מתוך רצון עז והתמסרות הסתגל במהרה לדיבור העברי ולעבודה במשק ההררי (בהכשרת קרקע, יערות ובניין) ונתחבב על החברים. יחזקאל נטל על עצמו את הטיפול בגינות-הנוי שהיו חשובות למשק ששימש מקום- מרגוע. השתדל לקנות בקיאות במקצוע ומצא דרך להצליח בו על אף המחסור במים להשקיה. אחרי “השבת השחורה”, התנדב בחודש יולי 1946 לעזרת משק בית הערבה, שרבים מחבריו נאסרו. יחזקאל היה דובר תנועת “הפועל המזרחי” בדרום-אפריקה לפני מרכזה בארץ ודרש בלי הרף שיבואו עוד חלוצים משם. הוא היה בין היוזמים להקמת האולם המרכזי בנווה עובדיה לזכר הח’ אברהם כץ ז”ל שנפל בחניתה. כשהגיעה קבוצת עולי “השומר הדתי” התמסר להדרכתה ובצאת הגרעין בראשית 1947 להכשרה בעין הנצי”ב הלך עימו, אף כי קשתה עליו הפרידה מחבריו ומצמחיו בכפר עציון. היה בין מארגניה ופעיליה של לשכת הקשר לחברי תנועת “תורה ועבודה” מארצות דוברות אנגלית. משהוחלט לשולחו להדרכה רוחנית ומעשית ולהשתלמות בגננות בדרום אפריקה, שמח על-כך וחשב לבקר בהזדמנות זאת אצל משפחתו שנתייתמה בינתיים מאביה. הוא חזר לכפר עציון כדי להיות קרוב לירושלים לרגל הצורך לבקר במוסדות ובמשרדים שונים לשם הכנת התעודות לנסיעה.
משהחל המצור על גוש עציון החליט לדחות את נסיעתו עד שתשקוט הארץ ואף דחה את שובו לעין הנצי”ב, על אף דרישות הגרעין, עד שתבוא תגבורת ניכרת למגיני הגוש. התגבורת באה, אבל מיד אחריה נותקה דרך היציאה בקרב ליד נבי-דניאל, ומאז שוב לא יכול לעזוב את המקום. יחזקאל מילא את חובתו עד הסוף בשמירה, אימונים וביצורים ובכל חיי הכפר. ברור היה לו מצבו החמור של הגוש, “האי הבודד בתוך הים הערבי הסוער”, כדבריו, אך עזה היתה אמונתו כי שום כוח לא יוכל להזיז את המגינים מעמדתם. “אין נסיגה מכאן לאחר שכבר פעמיים נחרבו יישובים עבריים בגוש זה”. הוא לא ראה בנפול הגוש, כי תוך כדי שירותו כמקשר בין המפקדה שבמנזר הגרמני ובין העמדות הדרומיות, נפגע מכדור אויב ונמצא הרוג בעמדת-קשר ליד הבניין ההרוס של הנגריה ביום ג’-ד’ באייר תש”ח 12)- 13.5.1948)
ביום כ”ה במרחשוון תש”י (17.11.1949) הועבר למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי בהר-הרצל בירושלים
(דף זה הוא חלק ממפעל ההנצחה הממלכתי ‘יזכור’, שנערך ע’י משרד הביטחון)