ויילר אדם


Weiler Adam

Major Adam Weiler

Adam was born in Johannesburg on September 22nd 1944 (5th Tishrei 5705), the second son of Rabbi Moses Cyrus (Moshe Chaim) and Una Weiler.  His father was the founding rabbi of the Progressive Movement in South Africa.   In the family home, Adam and his brothers and sister were imbued with a love of Jewish tradition, Zionism, and the Land of Israel as well with a consciousness that all people (including the disadvantaged and discriminated black population) were deserving of equal rights.  He attended Saxonwold Primary School and the Hebrew School at “Temple Israel.” He visited Israel for the first time when he was twelve, spending four month at Kibbutz Usha.

Israel made a deep impression on him and, on his return, together with his brothers and sister, he begged his parents to make aliya.  At his bar-mitzvah in Johannesburg his father said that he was “dedicating” him to Israel and, in the that very year, the family made aliya, settling at Kibbutz Usha.  After a time on the kibbutz, the family moved to Haifa.  The connection with the kibbutz was maintained; his father donated his farewell grant from the Johannesburg congregation to set up a youth club in memory of his own mother.

In 1964, the family moved to Jerusalem.  The father was convinced that Israel’s struggle was a “just war” and accordingly had decided, in advance of their aliya, to send his sons to military schools.  The oldest son matriculated from the School for Naval Officers in Acco and then served as deputy commander of a submarine. Adam went to the Military Academy attached to the Reali High School in Haifa as, in due course  did his brothers, Gideon and Benjamin.  His brother Joseph served as a company commander in the Armoured Corps.

Adam enlisted in the IDF in August 1962 and was posted to the Armoured Corps.  After basic training, he went through a paratroopers’ course, an officers course, and an Armoured Corps officers’ course and was appointed a platoon commander.   He was one of the youngest to hold so senior a post.  When the decision was made to bring in Patton (Magach = Battering Ram in Hebrew) tanks, Adam was assigned to the group of officers that would establish the new battalion, because of his commanders’ evaluation of him as:  “an officer whose personality has a positive influence on morale, is emotionally mature, responsible in all areas, energetic and innovative.”  Adam was assigned to training new recruits to the Armoured Corps and distinguished himself in that task both in his human and in his professional, soldierly approach. 

He was demobilized in 1966 and went to England to study International Relations at the University of Sussex, with the ultimate aim of entering the diplomatic service.    Prof. David Vital. Head of the Department of International Relations at Bar-Ilan University, who had tutored him at Sussex, said that Adam’s exceptional diligence and perseverance were a credit to Israel.

In the tense atmosphere of preparation preceding the Six Days War, Adam made desperate efforts to return to Israel.  In the end he managed to push onto an El Al aircraft without a passport or a ticket.   On arrival, he went straight to his battalion, not even bothering to visit his parents first.  He took part in the war and served a further two months as company commander in the battalion.  Although the war reinforced his sense of connection to Israel and most of his time was devoted to visiting the families of fallen comrades, Adam returned to continue his studies in England.  He wrote to a good friend: “I hear from the chaps that Reserve Duty involves so much effort that it disrupts their studies and I have doubts about my own route, not about the long term but about the immediate future.  Are chaps being killed every day”?  And, in another letter “… I would like you to write to me, if and when it seems to you that we are again in a very serious situation, so that I will not be trapped here again when there is a war in Israel.  I do not wish this nightmare on my worst enemy”!  After two years of study in England, Adam decided to return home to Israel, and to study at the Hebrew University of Jerusalem.    He spent a year there and completed his degree in Economics and Political Science.  In the same year, Israel Tal (“Father” of the Merkava Tank and a future Deputy Chief of Staff) asked him to return to service in the permanent force. 

Adam agreed to do so and was appointed a tank company commander in the Sinai.  He spent a great deal of time there with his troops, visiting home only infrequently.  On his last home leave, he was clearly tense and worried. On March 31st, 1970 (24th Adar B, 5730) Major Adam Weiler fell in the course of his service, while commanding a patrol on the Northern Sector of the Suez Canal. He was laid to his eternal rest in the cemetery on Mount Herzl in Jerusalem.  He was posthumously promoted to the rank of major, a rank that he had filled in an acting capacity for some time.

The graveside eulogy was delivered by Major General Shlomo Lahat who said: “The IDF and I have lost a man who represented the future … Adam was one of that first small group of officers who brought us detailed familiarity with the Patton tank.  I remember his orderly and zealously punctilious presentation and the dedication that marked his work.   I am convinced that in this way he preserved the lives of many of his trainees.  He returned to us a few months ago and explained to me that he wanted to join us because he believed that service in the Sinai was currently the best and most loyal way to serve the people of Israel.  I was delighted that he had joined us and remarked that it was not always the very best who did do.  He was one of the best and that added to my joy.  His company commander had asked Adam not to go out on that patrol – his final patrol.  However, his moral strength forbade him to agree that one of his subordinates should be exposed to a risk that he himself had not yet undergone, and thus, he fell”.

Many commemorative projects were set up in Adam’s memory.

These include:

A bursary awarded every seven years, in perpetuity, by the Sisterhood of the United Progressive Jewish Congregation in Johannesburg to a black child studying at the M.C. Weiler School. 

A bungalow for underprivileged children at a holiday camp in Kwazulu-Natal Province, South Africa bore his name.

A minibus to transport deaf-mute children, donated by his grandmother, Leah Gelman from Bulawayo, Zimbabwe. 

A recreation centre in the Jerusalem Forest and a playground, established by the JNF from contributions by friends of the family from all over the world.

A one year bursary for an Israeli to study in Paris, contributed by the “Alliance Israélite Universelle.”  

A plaque in his memory at the Jewish Aged Home in Johannesburg.

A plaque in his memory at the Carmel Jewish Day School in Bulawayo, Zimbawe, contributed by his grandmother, Leah Gelman.   

Memorial plaques at Temple Beth-El in Long Island, New York, and at Beth Emet Synagogue in Chicago. 

A fund at Congregation Mevakshei Derech in Jerusalem to purchase3s a book for every bar or bat mitzvah. 

An aid fund at the same synagogue to provide money grants to children from poorer homes attending the Denmark Comprehensive High School.  Every year, on Armoured Corps Day, a ceremony takes place at which grants are distributed to pupils who have completed grades VIII to XII.

A grove of 100 trees and a certificate of inscription in the JNF Golden Book, donated by the JNF committee in Cleveland, OH, USA. 

A perpetual bursary, to be awarded annually to a selected pupil at the Leo Baeck High School in Haifa, donated by the South African Union of Temple Sisterhoods.

A perpetual bursary at the School for Naval Officers in Acco, donated by the Israel Maritime League in South Africa. 

A research prize, in Adam’s name, at the University of Sussex in England, donated by his family. 

The family home in Abu-Tor, Jerusalem was named “Neveh Adam” (“Adam’s Abode” or “Abode of Man”);

There are memorial corners for contemplation at the Giva’t Ram Campus of the Hebrew University of Jerusalem and at the Reali School in Haifa.

A Gemarah study group in his name met weekly at the Conservative Movement’s Beit Atid in Jerusalem; 

Numerous obituaries appeared in newspapers, both in Israel and abroad.

After his brother, Major Gideon Weiler was killed on the Golan Heights while blocking the enemy attack during the Yom Kippur War, several memorial projects in both their names were established. Amongst these were the following:

The Adam and Gideon Weiler Park in Eilat – a relaxation space and a games site – and Oneg Shabbat lectures at the Hebrew Union College in Jerusalem, both of these established by his father; 

A study room in both their names at the Denmark High School; 

Prizes to be awarded annually to two outstanding students in Middle Eastern Studies at a pre-military boarding school, established by the Central Conference of American (Progressive) Rabbis; 

A “Questions and Answers” section in the library at the Netiv Meir Yeshiva High School in Jerusalem, contributed anonymously.


 רב סרן  ויילר, אדם

בן משה חיים ואונה. נולד בה’ בתשרי תש”ה (22.9.1944) ביוהנסבורג בדרום אפריקה. בבית אביו רכש אדם, עם אחיו ואחותו, את האהבה למורשת היהדות ולציונות בכלל ולארץ ישראל בפרט, ואת הידיעה כי כל בני האדם (כולל הכושים הנרדפים והמופלים לרעה) הם שווי זכויות. הוא למד בבית ספר יסודי ובו בזמן גם בבית הספר העברי שליד בית הכנסת “בית ישראל”,

בו כיהן אביו כרב ראשי. בגיל שתים-עשרה נסע לראשונה לישראל ועשה ארבעה חודשים בקבוצת אושה. הארץ השאירה עליו רושם רב וכאשר חזר הפציר, יחד עם אחיו ואחותו, בהוריו לעלות לארץ. בטכס הבר מצוה שלו ביוהנסבורג אמר לו אביו כי הוא “מקדיש” אותו לישראל ובאותה שנה עלתה המשפחה לארץ והתיישבה בקבוצת אושה. שנתיים עשו בקיבוץ ואחרי כן עברו לחיפה, אך הקשר עם הקיבוץ לא נותק. האב תרם את הכסף שקיבל כשי פרידה מקהילתו ביוהנסבורג לבניית מועדון נוער על שם אמו. בשנת 1964 עברה המשפחה לירושלים. האב היה משוכנע כי מאבקה של מדינת ישראל הוא בבחינת “מלחמת מצווה” ולכן החליט, לפני עלייתם ארצה, לשלוח את הבנים ללמוד בבתי ספר צבאיים. הבן הבכור גמר את בית הספר לקציני ים בעכו ושירת בחיל הים כסגן מפקד צוללת ואילו אדם הצטרף לפנימיה הצבאית שליד בית הספר הריאלי בחיפה וכמוהו גם אחיו גדעון ובנימין בבוא זמנם. אחיו יוסף שירת כמפקד פלוגה בשריון.

אדם התגייס לצה”ל בסוף אוגוסט 1962 והוצב לחיל השריון. לאחר הטירונות עבר קורס צניחה, קורס קצינים וקורס קציני שריון ונתמנה מפקד מחלקה. הוא היה מצעירי הקצינים ומהבכירים שבהם. כאשר הוחלט על קליטת הפטונים, נבחר אדם לצוות הקצינים שיקים את הגדוד החדש, בזכות הערכתם של מפקדיו, שראו בו: “קצין בעל אישיות המשפיעה בחיוב בחברה, בוגר ברוחו, אחראי בכל השטחים ובעל מרץ ויוזמה”. לפי דרישת מפקדת הגיס הועבר אדם להדרכת טירוני שריון והצטיין בגישתו האנושית והחיילית גם יחד אל פקודיו. בשנת 1966 השתחרר מן השירות ויצא ללמוד יחסים בינלאומיים באוניברסיטת סאסקס באנגליה. הפרופסור דוד ויטל, ראש החוג ליחסים בינלאומיים באוניברסיטת בר-אילן, שבפיקוחו למד אדם באנגליה, אמר כי בחריצותו הבלתי רגילה ובהתמדתו פיאר אדם את שם ישראל. בימי הכוננות והמתח של מלחמת ששת הימים עשה אדם מאמצים נואשים לשוב ארצה, ולבסוף הצליח להסתנן למטוס, ללא דרכון וכרטיס. מיד כשהגיע נסע לחפש את גדודו, ואפילו לא טרח לבקר קודם בבית הוריו. הוא השתתף במלחמה והמשיך לשרת כמ”פ בגדוד עוד חודשיים. למרות שהמלחמה יצרה קשר חדש בינו לבין הארץ, ורוב זמנו הקדיש לבקר במשפחות חבריו השכולות, נסע אדם חזרה לאנגליה להמשיך בלימודיו. לחברו הטוב כתב: “. . . אני שומע מהחבר’ה שעובדים כל כך קשה במילואים ומשבשים את לימודיהם ואני מתלבט על הדרך, לא של העתיד הרחוק אלא של העתיד הקרוב. האם נהרגים חבר’ה יום יום?” ובמכתב אחר: “… מה שאני מבקש ממך הוא לכתוב לי, אם וכאשר ייראה לך שאנו חוזרים למצב רציני מאוד, על מנת שלא אתפס כאן שוב כשיש ממש מלחמה בארץ. אני לא מאחל לאויב הכי גדול שלי סיוט כזה!” לאחר שתי שנות לימוד באנגליה החליט אדם לשוב ארצה, ללמוד באוניברסיטה העברית בירושלים. שנה למד בה והספיק לסיים את לימודיו בכלכלה ובמדעי המדינה. באותה שנה נתבקש על ידי האלוף ישראל טל לחזור ולשרת בשירות קבע. הוא נענה להצעת מפקדו והוצב כמ”פ טנקים בסיני. ימים רבים בילה עם חבריו שם ומיעט לבוא לביתו. בחופשותיו האחרונות ניכרו בו סימני דאגה ומתיחות. ביום כ”ד באדר ב’ תש”ל (31.3.1970), נפל סרן אדם על משמרתו, כאשר פיקד על סיור בגזרה הצפונית של התעלה. הובא למנוחת עולמים בבית הקברות שעל הר הרצל בירושלים. הוא הועלה לדרגת רס”ן לאחר נפילתו, כי כבר שרת בתקן רב-סרן בתקופה האחרונה.

ליד הקבר הספיד אותו האלוף שלמה להט ואמר: “לצה”ל ולי אבד מפקד ואדם שצפן בתוכו עתיד… אדם נמנה עם קומץ הקצינים הראשונים, שהעניקו לנו את ההיכרות והידע של טנק הפטון. אני זוכר את דרך הדרכתו המסודרת והקנאות לדיוק ואת המסירות שאפיינו את עבודתו. אני משוכנע שבכך חסך חיי רבים מחניכיו. הוא חזר אלינו לפני מספר חודשים והסביר לי שביקש להצטרף אלינו, כי לדעתו השירות בסיני הוא השירות הנעלה והנאמן ביותר שניתן לשרת כיום את עם ישראל. שמחתי על הצטרפותו אלינו ואמרתי שלא תמיד מצטרפים אלינו הטובים ביותר. הוא היה אחד מאלה ועל כך גדלה שמחתי. מפקדו בגדוד ביקש מאדם לא לצאת לסיור זה – סיורו האחרון. אולם שלימותו המוסרית לא אפשרה לו להסכים שמישהו מפקודיו יסתכן בסכנה אשר הוא עדיין לא הסתכן בה וכך נפל”.

להנצחת שמו יש מספר מפעלי הנצחה: מלגה שנקבעה לצמיתות הניתנת מדי שבע שנים ע”י איגוד הנשים של הקהילה הפרוגרסיבית המאוחדת ביוהנסבורג לילד כושי הלומד בבית הספר ע”ש מ.ח. ויילר בונגלו הנושא את שמו שנתרם על ידי איגוד הגברים של הקהילה הנ”ל למחנה נופש לילדים מעוטי יכולת במחוז נטל בדרום אפריקה; מיניבוס מיח”א להסעת ילדים חירשים-אלמים, שנתרם על ידי הסבתא, לאה גלמן מבולאבאיו שברודזיה; מרכז נופש ביער ירושלים ומגרש משחקים שהוקם על ידי קק”ל בכספי תרומות של ידידי המשפחה ברחבי העולם; מילגה לשנה אחת לישראלי שלומד בפאריס על ידי “כל ישראל חברים;” לוחית על שמו שנקבעה במושב הזקנים ביוהנסבורג; לוחית שנקבעה בבית הספר היומי היהודי “כרמל” בבולאבאיו (רודזיה) בתרומת הסבתא לאה גלמן; לוחית זכרון שנקבעה בטמפל “בית אל” שבלונג איילנד, אשר הוקם על ידי הרב סנדראו, וכן בבית הכנסת “בית אמת” בשיקגו; קרן “בר-מצוה” בבית הכנסת “מבקשי דרך” בירושלים, לשם קניית ספר לכל מי שיגיע למצוות; קרן עזרה מטעם בית הכנסת הנ”ל, הנותנת מענקים כספיים לילדים מעוטי יכולת בבית הספר התיכון המקיף ע”ש דנמרק בירושלים. מדי שנה ביום השריון נערך טכס חלוקת המענקים למסיימי כיתות ח’-י”ב; גן של מאה עצים ותעודת הרשמה ב”ספר הזהב” של הקק”ל נתרם על ידי ועדת הקק”ל בקליבלנד שבארה”ב; מלגה לצמיתות מטעם האיגוד הארצי של נשי בתי הכנסת הפרוגרסיביים בדרום אפריקה, בבית הספר התיכון ליאו-בק בחיפה, ניתנת בכל שנה לתלמיד נבחר; מלגה מלאה לצמיתות בבית הספר לקציני ים בעכו, נתרמה על ידי אגודת ידידי החבל הימי בדרום אפריקה; פרס מחקר על שמו באוניברסיטת סאסקס באנגליה, נתרם על ידי משפחתו; “נוה אדם”, השם אותו נתנו בני המשפחה לבית מגוריהם באבו-טור; חוג לגמרא על שמו, המתכנס פעם בשבוע בבית “עתיד” של התנועה הקונסרבטיבית בירושלים; כן נתפרסמו מאמרי הערכה לזכרו בעיתונים רבים בארץ ובחו”ל.

אחרי שנהרג אחיו רס”ן גדעון בבלימת האויב במלחמת יום הכיפורים הוקמו מפעלים הנושאים את שם שניהם בצוותא כגון: גן אדם וגדעון ויילר באילת, המהווה שטח נופש ומגרש משחקים; הרצאות עונג שבת של פרופסורים במדעי היהדות ו”היברו יוניון קולג'” בירושלים – שניהם הוקמו על ידי האב; חדר עיון על שם שניהם בבית הספר דנמרק; פרס שנתי לשני תלמידים בפנימייה הצבאית על הצטיינותם בלימודי המזרח, נוסד על ידי חברי מרכז הרבנים המתקדמים בארה”ב; מדור לספרי “שאלות ותשובות” נמצא בישיבת “נתיב מאיר” בירושלים, נתרם על ידי אלמוני.

(דף זה הוא חלק ממפעל ההנצחה הממלכתי ‘יזכור’, שנערך ע’י משרד הביטחון)